החלטה בתיק רע"א 20797-12-12

בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' דגן) מתאריכים 31.10.12, 11.11.12 ו-22.11.12 שעיקרן הוא רשות שניתנה למשיבים לתקן את כתב תביעתם המתברר בת"א 26658-02-11 (" ההחלטות").

סמוך לאחר שהוגשה הבקשה ולאחר שעיינתי בה הגעתי למסקנה שמחמת האופן שבו היא נוסחה לא ניתן לדון בה ביעילות ולכן הוריתי למבקש להגיש בקשה מתוקנת שתאפשר להבין את הטענות העומדות ביסוד הבקשה הנוכחית והמבקש אכן הגיש בקשה מתוקנת, אשר לאחר שעיינתי בה הגעתי למסקנה שיש לדחותה.

בכתב התביעה המתבררת בבית המשפט קמא מייחסים המשיבים למבקש מעשים שהם בבחינת הטעיה, תרמית והתעשרות שלא כדין, ועל רקע זה הם תובעים ממנו סכום של 700,000 ש"ח. התביעה הוגשה ביום 14.2.11 וביום 16.10.12, לאחר שייצוגם של המשיבים הוחלף, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה (" בקשת התיקון"). בגדר הבקשה ביקשו המשיבים להוסיף טענות המתייחסות לעילה של הפרה יסודית של הסכמים שנעשו בינם לבין המבקש. ראויה לציון גם טענת המשיבים בסיפא של בקשת התיקון שבה הוסברו הנסיבות שבעטיין הוגשה הבקשה בשלב שבו היא הוגשה.

בהחלטה מיום 31.10.12 קיבל בית המשפט קמא את בקשת התיקון והתיר למשיבים לתקן את תביעתם. בהחלטה מיום 11.11.12 קבע בית המשפט קמא כי ההחלטה המתירה את התיקון ניתנה כבר ב-31.10.12 לאחר שהמבקש הגיש תגובה לבקשת התיקון. בהחלטה מיום 22.11.12 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לבטל את ההחלטות הנוגעות לרשות לתקן את כתב התביעה וציין כי אין עילה לבטל את ההחלטות על יסוד תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

עיינתי בבקשת הרשות לערער וגם לאחר שזו תוקנה איני מוצא בסיס להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא, ואני דוחה את הבקשה.

אחד העניינים המשמשים למבקש בסיס לטענותיו הוא שבקשת התיקון הוגשה לאחר שבית המשפט קמא הורה, בהחלטה מיום 19.7.12, שאין להגיש עוד בקשות ולכן כאשר נעתר לבקשת התיקון והתיר את תיקון כתב התביעה, הוא פעל בניגוד להחלטתו שלו. עם זאת עיון בהחלטתו של בית המשפט קמא בעניין זה מלמד שהמבקש איננו מדייק וחזרתו של בית המשפט קמא  מהחלטתו הקודמת הוסברה בהחלטה המתירה את התיקון, הן בעניין הנחיצות בתיקון והן הרקע להחלטה הקודמת שלפיה לא תוגשנה עוד בקשות.

על כל פנים, ויהא אשר יהא הדבר, אין דופי בנימוק שלפיו  יש להתיר את התיקון על מנת לאפשר הכרעה בכל השאלות השנויות במחלוקת, ואין צריך לומר שזוהי גם ההלכה העקבית והמושרשת בפסיקה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי. מהד' תשיעית (2007), 147)

מעבר לכך, ואף חשוב מזאת, למרות היריעה הנרחבת (וראוי לומר, הנרחבת מידי) של טענות המבקש לא מצאתי ולו נימוק אחד המצדיק התערבות בהחלטה להתיר את תיקון התביעה.

ההחלטה היא החלטת ביניים אשר מתן רשות לערער עליה הוא עניין המוסדר בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, המורה כך:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט המחוזי; רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."

מהוראה זו מתחייבת המסקנה שאף אם מקבלים את כל טענות המבקש ביחס לטעויות שנפלו בהחלטה, ואציין שלכאורה אין לטענות אלה בסיס מספיק, על המבקש להצביע על העילה המצדיקה התערבות בהחלטת ביניים על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל. לשון אחרת, טעות של הערכאה הדיונית בהחלטת ביניים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשם התערבות ערכאת הערעור בהחלטה כזו.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם 6.4.09) והאסמכתאות שם) ועל המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטת ביניים עמד בית המשפט ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) (" עניין אליהו") שם נאמר כי שאלת מתן הרשות לערער תיבחן בהתאם " למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (וראו גם רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

כאמור, אין בבקשה כל הסבר מדוע מתחייבת התערבות בהחלטה כבר עתה, ולא ניתן להביא את הדבר, ככל שיהיה צורך בכך, במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין.

אוסיף כי בטענותיו של המבקש כנגד שתי ההחלטות  המאוחרות אין כל ממש, וכשלעצמן אין בהן כל דופי. החלטות אלה מתייחסות להחלטה המתירה את תיקון כתב התביעה ומשאין מקום להתערב בהחלטה זו, אין מקום לשקול התערבות גם בהחלטות אלה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: